מיה אור/חדר משלי/יום רביעי, 18 ביולי 2018

חדר משלי // יפעת דגן

״אם בוחנים את הדברים לעומק, מתברר שסביבון הוא אוביקט שיש לו לא מעט הקשרים אדריכליים״, אומרת האדריכלית יפעת דגן: ״בחומרים, בצורות, בצבעים או בממד של התנועה״. חדר משלי > הצצה אל החיים הסודיים של האדריכלים

פורטפוליו בשיתוף PARQUETEAM

תעודת זהות

אדריכלית יפעת דגן, ילידת הארץ, בוגרת המחלקה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון. בעלת משרד שדה דגן אדריכלים שאותו היא חולקת עם שותפה, האדריכל קיי שדה.

אהבה ראשונה

כשדגן בחרה ללמוד אדריכלות, לא הייתה בכך שום הפתעה. כבר מילדות היא ידעה שזה מה שהיא רוצה לעשות ״כשתהיה גדולה״, ואף הכשירה את הקרקע לכך במגמת לימודים ריאלית בתיכון (״אהבה לאסתטיקה וחיבה למדעים מדויקים תמיד התקיימו אצלי בד בבד״). את משרד ״שדה דגן אדריכלים״ היא הקימה לפני 31 שנה במשותף עם קיי שדה שלמד איתה בטכניון, ומאז הם עוסקים בתכנון מנעד רחב של פרויקטים בקני מידה שונים: מבתים פרטיים, דרך משרדים ואולמות תצוגה, ועד פרויקטים רחבי הקף כמרכזים מסחריים.

״תפיסת העולם שלנו היא בוטיקית״, אומרת דגן. ״מה שחשוב לנו הוא לטפל בפרויקט מ־א׳ עד ת׳, לפתח קונספט רעיוני ולדייק אותו עד אחרון הפרטים. בבתים פרטיים אפשר להשוות זאת לתפירת חליפה לפי מידה, ובפרויקטים מסחריים מדובר בתרגום, בתמיכה ובהדגשה של הבטי המיתוג והמסחר מהכיוון האדריכלי״. חומרים, לדברי דגן, ובפרט המפגשים ביניהם, מרתקים אותם וכך גם חיבורים לסוגיהם. ״אחרי גיבוש הקונספט התכנוני ובהתאם לו, לכל פרויקט אנחנו מכינים ארגז כלים שכולל את שימושי החומרים שאנחנו מייעדים לו ואלמנטים מבניים שישתלבו בו״.

שפת התכנון של שדה דגן היא מודרנית, שמה דגש על יצירת חיבור בין פנים וחוץ, ובעיקר קשובה לנתונים שנכרכים בכל פרויקט ופרויקט. ״אם, לדוגמה, ישנה תשתית היסטורית כלשהי שראוי להביאה לידי ביטוי, אנחנו חותרים לשלב את הישן בשפה המודרנית. ליצור חיבור מנומק שישזור אותו בפרויקט בדרך אורגנית, זו משימה שתמיד מרתקת ומאתגרת אותנו״.

אהבה שנייה

סביבונים ומגזינים הם שני אוספים אהובים של דגן ובן זוגה – אוספים שונים בתכלית זה מזה, שאינם קשורים זה לזה, וכל אחד מהם נולד ממקום אחר. אוסף הסביבונים החל באקראי, בברצלונה: ״נתקלנו בסביבון שנשא חן בעינינו כאוביקט אסתטי וזו הייתה נקודת ההתחלה למה שהתגלגל לאוסף״. מרבית הסביבונים נרכשו ברחבי עולם שונים, בחנויות של מוזיאונים או בחנויות צעצועים, ולדברי דגן ״אין מצב שאנחנו חוזרים מנסיעה בלי סביבון. לכאורה מדובר במשחק, אבל אם בוחנים את הדברים יותר לעומק אז מתברר שמדובר באוביקט שיש לו לא מעט הקשרים ׳אדריכליים׳ בחומרים, בצורות, בצבעים או בממד של התנועה, והמגוון הקיים הוא עצום.

״יש לנו סביבונים שעשויים מעץ, ממתכות שונות, מחמר, פלסטיק, תחרות קוריאן, או משולבים עם חבלי משיכה. גם אופני התנועה שלהם משתנים, וככלל יש בהם איזה עניין שונה ובלתי צפוי. בבית הם ׳זרוקים׳ – מרוכזים בכל מני קערות זכוכית ומשתלבים כתוכן אישי ועיצובי לכל דבר ועניין״.

האוסף השני הוא אוסף מגזינים מרשים: האחד של המגזין נשיונל ג׳יאוגרפיק והשני של המגזין הספרדי EL CROQUIS. ״האהבה לנשיונל גיאוגרפיק זה משהו שאני סוחבת איתי מילדות, עוד מבית ההורים, ויש לי עותקים משנות ה־50! אוסף העותקים של מגזין האדריכלות התחיל ב־1986, כחלק מהעניין המקצועי, והם סדורים בשורות בספרייה, בערמות על שולחנות, ובעצם בכל פינה פנויה כי מדובר בכמות נכבדה שרק הולכת וגדלה״.

חילוף חומרים

״אם הסביבונים הם אוביקטים עם הקשרים שמהם נרקמים אדריכלות ועיצוב, אזי המגזינים קשורים אליהם בתכנים שמוצגים בהם. גם אם לא מדובר בהשפעה ישירה ומידית, עצם נוכחותם בבית היא סוג של זרימת אנרגיה מתמדת, שמדגישה את העיסוק שלנו ואת המקום שיש לתרבות האסתטית לגווניה השונים בחיים שלנו״.

בית בכפר שמריהו

הבית נבנה על מגרש שבו ניצב בעבר בית בסגנון ברוטליסטי, והקונספט החדש שנרקם בעבורו מכבד את ערכיו הארכיטקטוניים של הבית הקודם ומהדהד אותם. הוא תוכנן בתצורת האות L תוך שימת דגש על יחסי פנים־חוץ הדוקים, ומכיל קומת כניסה ציבורית, קומת מגורים עליונה וקומת מרתף. זרימת החלל מגדירה היטב את אזוריו השונים, ובה בעת משמרת קשר ומבטים ארוכים בין אזור לאזור, המייצרים חוויית חלל מתפתחת.

מסגרתו החומרית מצומצמת ונשענת על עץ, ברזל ואבני כורכר, שפורקו מהבית הישן, כשנוכחותם במבנה החדש משמעותית – הן נגלות כבר ברחבת הכניסה הקדמית־חיצונית, ממשיכות בתוך חלל הפנים ואף ׳יוצאות׳ החוצה אל רחבת הישיבה החיצונית־אחורית ומעצימות את הקשר בין שני המרחבים.

אלמנט מעניין שמלווה את התכנון הוא פרשנות לאלמנט המשרביה, ששב ומופיע בגרסאות שונות. העיקרית שבהן באה לידי ביטוי באופן שבו נפרצו פתחים קטנים בקיר גרם המדרגות, כשהם מחדירים לחללו אור רך ומסונן והופכים אותו למוקד של עניין ויזואלי. למרות ממדיו הנדיבים וחזותו המודרנית נשמרת בבית אינטימיות נעימה, וממד כנות החומר שנוסכים החומרים הטבעיים מלווה אותו תוך יצירת תחושה שחוצה את גבולות הזמן.