מיה אור/חדר משלי/יום רביעי, 1 באוגוסט 2018

חדר משלי // יפתח חיינר

״עם כל השוני בין אדריכלות לטיולי השטח במדבר והספורט הימי״, אומר האדריכל יפתח חיינר, ״הם מתנקזים לאותם מקומות של חומר, תנועה ומרחב״. חדר משלי: הצצה אל החיים הסודיים של האדריכלים

פורטפוליו בשיתוף PARQUETEAM

תעודת זהות

אדריכל יפתח חיינר, יליד הארץ, בוגר הפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון. שותף במשרד נוימן חיינר אדריכלים.

אהבה ראשונה

״הבחירה ללמוד אדריכלות התגבשה אצלי רק אחרי טיול ארוך בעולם״, אומר האדריכל יפתח חיינר, שלאחר שירות צבאי מאתגר, כולל תקופה בשירות קבע, יצא לדרום אמריקה ושנה תמימה ״חרש״ את היבשת לעומק. ״המרחבים והחיבור הטוטלי שבין אדם לנוף ׳פתחו לי את העיניים׳ עם אפיקי מחשבה חדשים ומעוררי השראה, שהותירו עלי רושם עז״. במעבר חד אחרי החוויה הלטינו־אמריקאית הוא נחת בצרפת, שם בילה שנה נוספת כשהוא עטוף בקלאסיקה האירופאית.

״המפגש בין שני העולמות שחוויתי ׳תפר׳ את ההחלטה על העתיד, וההתחבטות שהייתה לי הפכה לידיעה ברורה שאדריכלות היא הכיוון שלי״. היכולת שלה להשפיע על המרחב שבו אנו מתנהלים מרתקת אותו, והעיסוק במקצוע מאתגר אותו כל יום מחדש: ״אדריכלות נוגעת בכל תחומי החיים. היא אוצרת בתוכה כל כך הרבה הבטים: טכניים, סביבתיים (אקלימיים וגיאוגרפיים) ופסיכולוגיים; היא מאפשרת ללמוד ולהתחדש תדיר. אני מאמין שהאפשרות ללמוד נמצאת בכל מקום ותמיד יש מה וממי לספוג עוד ועוד, בין אם אלה יועצים ואנשי מקצוע ובין אם אלה לקוחות״.

את המשרד המשותף לו ולאדריכלית שרון נוימן הוא מגדיר כמשרד חוקר, שסדר היום שלו האוחז בתפיסה מקיימת חותר להרחיב את יריעת הידע שלו, להגשים אותה ואף לעשות למען הרחבת המודעות אליה. העבודה במשרד מתנהלת כעבודת צוות, וה״ביחד״ הזה, לשיטתו, הוא משמעותי מאוד: ״יש בזה מהיכולת להוביל נבחרת, לדעת להעריך את התרומה של כל אחד מהאנשים לטובת העניין המשותף. דברים שנעשים נכון מניבים תוצאה נכונה ואיכותית. הכל מתחיל ונגמר באנשים: התוצר הסופי שתוכנן למענם, ובאותה מידה גם הדרך שמובילה אליו״.

אהבה שנייה

טיולי שטח במדבר, גלישת קייט־סרף (גלישת עפיפונים) וצילום הם שלושה תחביבים מוצהרים של חיינר, שאינם באים זה על חשבון זה, אלא מתקיימים במקביל. ״כל אחד מהעיסוקים האלה הוא מבחינתי אהבה גדולה וחלק בלתי נפרד משגרת החיים שלי. הטיולים במדבר, שאליהם אני יוצא לפחות אחת לחודשיים, הם מפגש עם מרחב פתוח, עם השתנות מתמדת של אור, חומר וצבע, כמו גם עם רצף של תנועה בין קצוות, כי אף פעם לא ממש יודעים מה ׳מסתתר׳ מאחורי עיקול הדרך״. כמו המדבר, כך גם הים הוא לדידו חוויה שמשלבת פתיחות, מרחב ותנועה, ושניהם, הוא אומר ״מזמנים קשר הכי ישיר ומידי עם הסביבה – אם זה החול שבמדבר, אם זה המליחות, ואם זה הקסם שמזמנים מפגשים בלתי אמצעיים בשטח, הפתיחות והכנות טוטאלית״.

בצילום לובשים הדברים כיוון מעט שונה: ״אני אמנם מחפש את אותם מרכיבים, אבל מתמקד במרחבים עירוניים – בחומריות, בתנועה ובקצב, בחוויה האנושית בתוכם ובאינטנסיביות לעומת הפסקות. הפריימים מנסים ללכוד את כל אלה ולכן הם גם מאד מחושבים ומובחנים. עם זאת, ועם כל האהבה לכך, כשאני נמצא בעיר גדולה בעולם יש ימים שאני בוחר לצאת בלי המצלמה כדי להתרכז בלחוות את הדברים בתוכי ולא בלתעד ולהנציח אותם״.

חילוף חומרים

״ככל שאני חושב על זה, עם כל השוני בין אדריכלות לטיולי השטח במדבר והספורט הימי, הם מתנקזים לאותם מקומות של חומר, תנועה, מרחב וכד׳, ומעניקים תובנות והשראות בלתי פוסקות שמשליכות על העשייה האדריכלית ומתורגמות באמצעותה. באשר לצילום, המבט מבעד העדשה זהה למבט האדריכלי, שמבחינתי נע מהסוף להתחלה. תמיד שואף לקלוט את מכלול הרבדים של הסיטואציה ותמיד מחפש את החוויה האנושית ואת קנה המידה האנושי״.

בית בהרצליה פיתוח

הבית תוכנן לאמנית שרצתה בית ים־תיכוני (״חיפשנו פרשנות מודרנית ולא ׳קלישאתית׳ למושג המופשט ושאבנו השראה מעולם התוכן שלה). המתאר המבני מדמה חיתוך של גוש חמר מלבני, שנחתך בתנועה אחת יחידה עם חוט ברזל, תוך יצירת שתי מסות בתצורת L. אופן חיבורן זו לזו מייצר חצרות פנימיות, מרפסות וזיזים בשתי הקומות, והבית נקרא כקומפוזיציה של שתי תצורות ה־L: הן בחזית והן בתכנית, שמאופיינת בזרימת חוץ־פנים ובמבטים ארוכים ומשתנים.

בחירת החומרים הותאמה אף היא לעולם התוכן של בעלת הבית, דוגמת האבן המסורקת שמחפה את המעטפת באופן שמטשטש את החיבורים ומייצר תחושה של מקשת מסה אחת. לחללים החסרים – החצרות הפנימיות – נבחר חיפוי פלדה על מנת להדגיש את החיתוך/ההפרדה; לחללי החוץ נבחר ריצוף אבן; ולחללי הפנים פרקט שמשרה חמימות. לחדרי הרחצה נבחרה רזינה המשמשת לריצוף וחיפוי הקירות ומייצרת אגב כך המשכיות חומרית־ויזואלית.